במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת The Journal of Pediatric Gastroenterology and Nutrition, החוקרים שאפו להעריך את הבטיחות ועד כמה מינונים שונים של לינאקלוטיד פועלים בילדים עם תסמונת המעי הרגיז עם עצירות. תרופה זו, אגוניסט של guanylate cyclase-C, אושרה לטיפול בעצירות תפקודית בילדים בגילאי 6 עד 17 בארצות הברית.
עוד בעניין דומה
המחקר, כפול סמיות, בוצע משך 4 שבועות בהשתתפות 101 ילדים עם תסמונת המעי הרגיז עם עצירות. הילדים חולקו לקבוצות שקיבלו אינבו או אחת מכמה מנות של לינאקלוטיד, מותאמת לגיל ולמשקל - עבור ילדים בגילאי 7-11 שנים ששוקלים 18 עד פחות מ-35 ק"ג, המינונים היו 18 מיקרוגרם, 36 מיקרוגרם, או 72 מיקרוגרם, עבור אלה ששוקלים 35 ק"ג או יותר, המינונים היו 36 מיקרוגרם, 72 מיקרוגרם או 145 מיקרוגרם. ילדים בגילאי 12-17 יכלו לקבל גם מינון גבוה יותר של 290 מיקרוגרם. המטרה הייתה לראות אם חל שיפור בתדירות של יציאות ספונטניות (SBMs) במשך ארבעה שבועות. בטיחות, תופעות הלוואי ומדדי מעבדה קליניים נבדקו בקפידה לאורך כל המחקר.
מתוצאות המחקר עולה כי חל שיפור מספרי בתדירות יציאות ספונטניות (SBMs) בקרב אלו שטופלו בלינקלוטיד בכל קבוצות המינון בהשוואה לאלו שקיבלו אינבו. תופעות הלוואי שדווחו, בעיקר שלשולים וכאבי בטן, היו לרוב קלות.
החוקרים סיכמו כי לינקלוטיד נסבל היטב בילדים עם תסמונת המעי הרגיז עם עצירות, מה שמראה מגמה של שיפור בתדירות היציאות הספונטניות בהשוואה לאינבו ומצביע על הפוטנציאל שלו כאפשרות טיפול לקבוצת גיל זו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
