מה הם גורמי הסיכון האוניברסליים לתמותה מספסיס?

ספסיס (אלח דם) מהווה את גורם התמותה השלישי בגודלו במאושפזים בבתי החולים ברחבי העולם. קלינאים וחוקרים מתמודדים לעתים קרובות עם אתגרים בעת הטיפול או מחקר של זיהומים אלה כיוון שגורמים רבים יכולים להשפיע על הסיכון לתמותה מספסיס.

מחקר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Clinical Microbiology and Infection (העיתון הרשמי של האגודה האירופאית למחלות זיהומיות – ESCMID) ניסה להתמודד עם השאלה – מה הם גורמי הסיכון האוניברסליים לתמותה מספסיס? את המחקר הובילו ד"ר בן ורון ופרופ' מיכל פאול מהמרכז הרפואי רמב"ם והוא כלל צוות בינלאומי של מומחים.

למחקר היו שני שלבים עיקריים. ראשית, החוקרים ערכו סקירה שיטתית (systematic review), בה נסקרו 716 מאמרים, שמתוכם ענו על קריטריוני ההכללה 62 מחקרים שכללו למעלה מ-300,000 חולים עם זיהום חיידקי מוכח בדם (בקטרמיה).

החוקרים בחנו היבטים שונים כמו פרטי המטופל, תחלואות רקע, מאפיינים של הזיהום עצמו (מקום הרכישה, זן החיידק, מקור הזיהום בגוף וכדומה) ומרכיבים הקשורים לטיפול. למשל, מתן טיפול אמפירי מתאים. בוצעה גם תת-אנליזה לחולים עם בקטרמיה הנגרמת על ידי Staphylococcus aureus, לאור מאפיינים ייחודיים לזיהומים מסוג זה.

נמצאו מספר גורמי סיכון שהיו מקושרים באופן מובהק ועקבי לסיכון גבוה יותר לתמותה מבקטרמיה, כגון גיל, תחלואות רקע, מקור הרכישה של הזיהום (קהילה אל מול בית חולים), מדרגי חומרת מחלה (כגון ה-SOFAcore או Pitt bacteremia score), מקור הזיהום (למשל מערכת השתן, זיהומי רקמה רכה), עמידות החיידק וקבלת טיפול אנטיביוטי אמפירי הולם.

בשלב השני, כדי לתקף את הממצאים ולזהות גורמי סיכון נוספים שעלו במספר מצומצם יותר של מחקרים, החוקרים ערכו סקר דלפי (שיטה שבה נעשה תשאול מומחים באופן אנונימי ובלתי תלוי) ובו התבקשו 26 מומחים לחוות דעתם על גורמי הסיכון המשמעותיים מתוך רשימת גורמי הסיכון שעלתה בסקירה השיטתית. בסיום התהליך הם הגיעו להסכמה על גורמי סיכון נוספים כגון אי ספיקת כליות כרונית, טיפול כרוני בסטרואידים ושקיעה הכרתית בעת התייצגות. שלב זה בוצע בנפרד גם עבור חולים עם בקטרמיה הנגרמת על ידי S. aureus.

לסיכום, תוצאות מחקר זה שופכות אור על רשימת גורמי הסיכון לתמותה מבקטרמיות. הנתונים יאפשרו לזהות חולים בסיכון גבוה לתמותה מספסיס ובכך לפעול להתערבויות מתאימות לחולים בסיכון גבוה לתמותה.

תוצאות המחקר מאפשרות גם שיפור מתודולוגיה של מחקרים עתידיים בתחום זיהומים חיידקיים על ידי קביעת רשימת משתנים סטנדרטיים שיש לאסוף ולדווח במחקרים העוסקים בתמותה מזיהומים אלה.